החלטה בתיק ת"א 34605-04-11

1.         לפניי בקשה להתיר למבקש (התובע) להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

2.         ביום 09/04/2006 נפגע התובע בתאונת דרכים. פגיעתו הוכרה כתאונת עבודה ועל-כן פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. בשלב ראשון קבעה הועדה הרפואית לתובע נכויות זמניות בשיעורים של 100%, 70% ו-60%. בשלב השני קבעה הועדה הרפואית בהחלטה מיום 31/03/2009, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 48%, המורכבת מהנכויות שלהלן:

·        20% בתחום הפה ולסת בגין הפרעות קשות בפתיחת הפה והלעיסה;

·        10% בגין צניחת עפעף;

·        10% בגין פגיעה בעצב החמישי;

·        10% בגין מצב לאחר חבלת ראש;

·        10% בגין ליקוי שמיעה.

הועדה הרפואית אף הפעילה את תקנה 15 במלואה, והעמידה את נכותו הסופית של התובע על 72%.

3.         כידוע, קביעת הועדה הרפואית שדנה בעניינו של תובע עקב תאונת עבודה מהווה קביעה על-פי דין בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, ועל כן היא מחייבת בהליך שלפניי.

4.         התובע אינו משלים את קביעת הוועדה, ועל-כן הגיש את בקשתו דנן בה הוא עותר להתיר לו להביא ראיות לסתור את ממצאי הוועדה בעניין החסימה של עורק התרדמת מימין והקשר הסיבתי בין חסימה זו לבין התאונה. לטענתו, הועדה לא התייחסה כלל להשלכות החסימה של עורק התרדמת מימין על תפקודי המוח, נוכח הסיכון של הפגיעה בעורק השמאלי, דבר העלול להביא לחסימה טוטאלית של אספקת הדם למוח.

            התובע הוסיף, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בעניין היעדר קשר סיבתי בין החסימה בעורק מימין לבין התאונה. לטענתו, הוועדה נמנעה מלנמק ולהסביר מדוע אין קשר סיבתי בין החסימה לבין התאונה, וזאת על אף קיומם של ממצאים ומסמכים רפואיים התומכים בקיומו של קשר כאמור. בהקשר זה הפנה התובע לחוות דעת ד"ר קונטרבסקי, מומחה חיצוני מטעם הוועדה, אשר קבע באופן לאקוני ובלתי מנומק, כי "אין נכות כירורגית הקשורה לאירוע הנדון בעורק תרדמני מימין". לשיטתו, הועדה קיבלה את קביעתו של ד"ר קונטרבסקי, מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי משלה, ומבלי לנמק את קביעתה בדבר היעדר קשר סיבתי כאמור.

5.         הבעייתיות בקביעת היעדר קשר סיבתי בין חסימת העורק התרדמני מימין לבין התאונה בולטת, כך נטען, נוכח המסמכים הרפואיים וסיכומי המחלה שנערכו בסמוך לאחר אירוע התאונה ושמהם עולה, כי הרופאים המטפלים קשרו באופן חד משמעי בין החבלות שנגרמו לתובע בתאונה לבין החסימה של העורק מימין. בהקשר זה הפנה התובע לסיכום המחלה מבי"ח רמב"ם בחיפה מיום 27/04/2006, שם נרשם כדלקמן:

                        "במהלך האשפוז עבר מספר ייעוצים:

1. ייעוץ כלי דם עם ביצוע CT אנגיו חוזר שהראה חסימה מלאה של internal carotis מימין עקב שבר בבסיס הגולגולת ללא צורך בהתערבות קונטראינדיקציה לניתוח" (ההדגשה אינה במקור).

6.         הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ולאחר שהוגשו תחשיבי נזק וניתנה הצעת פשרה על ידי בית-המשפט ולאחר שהתקיימו בתיק מספר רב של קדמי משפט, במהלכם לא העלה התובע השגה כנגד קביעות הועדה הרפואית. לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי רק במקרים חריגים ונדירים יתיר בית-המשפט הבאת ראיות לסתור, כאשר המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים. לטענתה, התובע לא הצביע ולא הראה טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד כנדרש, המצדיק הבאת ראיות לסתור. על כן, מבקשת הנתבעת לדחות את הבקשה תוך חיוב התובע בהוצאות.

7.         דין הבקשה להתקבל.

8.         באשר לטענת השיהוי, דין הטענה להידחות. התיק עדיין בשלב קדם המשפט, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית וטרם נקבע מועד לשמיעת ראיות הצדדים. יתרה מכך, התובע העלה את נושא חסימת העורק מימין כבר במהלך ישיבות קדם המשפט ואף ביקש מספר דחיות של ישיבות קדם המשפט על מנת לברר עניין זה מול יועציו הרפואיים. בנסיבות אלו, אין שום בסיס לטענת השיהוי ודינה להידחות.

9.         לגופן של טענות, אכן, ההלכה הפסוקה קובעת, כי בית-המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים ונדירים, וכי מתן היתר להבאת ראיות לסתור ייעשה במשורה ולא כדבר שבשגרה (ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4), 505). עוד נקבע, כי עצם העובדה שקיימים מומחים רפואיים הסבורים אחרת מקביעת הוועדה ואף אם עסקינן בפער גדול בין הקביעות, אינה מספקת להתיר הבאת ראיות לסתור (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4), 77, ר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נגד רחמים סיסו).

יחד עם זאת, בפרשת הפניקס נגד טיארה שהובאה לעיל נקבע, כי "יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו". מתן היתר להבאת ראיות לסתור נועד למנוע גרימת עיוות דין למי מהצדדים, או כאשר דעתו של בית-המשפט אינה נוחה מקביעת הוועדה נוכח פגמים שנפלו בהחלטתה. כך למשל, בית-המשפט התיר הבאת ראיות לסתור מקום שהוועדה לא נתנה את דעתה לרישומים רלוונטיים מתיקו הרפואי של הנפגע (הפניקס נגד טיארה). כן תינתן רשות להבאת ראיות לסתור מקום שקיימת אי בהירות באשר לדרך עבודתה של הוועדה והשיקולים שהביאו אותה לקביעת הנכות (רע"א 4707/10 המאגר הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' עדי כדמור ואח'). בית-המשפט אף התיר הבאת ראיות לסתור במקרים שבהם הייתה סתירה בין קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 8684/02 סהר חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד אלסיבוני אופירה), וכן במקרה שבו הוועדה הרפואית הסתמכה על תיאור עובדתי שונה מזה שקבע בית המשפט לאחר שמיעת ראיות באשר לנסיבות פגיעתו של התובע (רע"א 4650/07 טל אייזנברג נגד ביטוח חקלאי אגורה שיתופית מרכזית בע"מ).